למה דיאטות לא עובדות? – הרווח המשני של המשקל בכל בעיה שאנו מחזיקים, בכל מה שמופיע במציאות שלנו כמציאות לא רצויה עבורנו, יש מה שאנו מכנים 'רווח משני', כלומר ה"רווח" שלנו מהבעיה. אך למעשה הרווח המשני הוא לא משני אלא עיקרי. בעצם מתוך נקודת מוצא של יוצרת מציאות, אני יצרתי את הבעיה הזאת מסיבות מסוימות שאולי חבויות מפניי כרגע. אם נתייחס דווקא למשקל, יש תפקיד למשקל הזה, וברגע שאגלה את הסיבה הרגשית-הנפשית ליצירת המשקל, אגלה מפתח חשוב ביותר להרזיה, יתכן שכלל בלי קשר לשינוי התזונה שלי. {למעט הקשבה לגוף לרעב ולשובע, שזהו תנאי בסיסי} ארזה כי שחררתי את התפקיד של המשקל בכל המכלול גוף-נפש ביחד. לדוגמא: עירית הגיעה לסדנה לעבוד על הרזיה. היא אמרה שהיא שמנה ולכן גברים לא רוצים אותה, כמובן שבמערכת האמונות שלה קיימת אמונה = גברים לא אוהבים שמנות ובאמירתה, היא מצדיקה אותה, אבל בעבודה עמוקה יותר מתברר שעירית מפחדת מאינטימיות וזוגיות והיא בעצם יצרה את המשקל כחומת מגן שמשרתת את האמונה שלה ומרחיקה גברים. ברגע שתהיה מוכנה לעבוד על הפחד שלה מקשר ולרפא אותו, היא תוכל לוותר על המשקל כהגנה ולהוריד אותו באופן טבעי! ההכרה שאנו יוצרים מציאות תמיד מביאה אותנו לצאת ממקום של קרבן למקום של יוצר. ברגע שאני מזהה שאני הרווחתי משהו מהמשקל הזה, יש לי אפשרות בחירה חדשה. אני יכולה לוותר על הרווח המשני ולוותר על המשקל, או לבחור ברווח המשני ולקבל את המשקל שלי והגוף שלי כמו שהוא באהבה. כל בחירה היא מקודשת. אין בחירות טובות או רעות, יש בחירות. אם אני מזהה שכרגע מתאים לי להיות עטופה במשקל יתר{משקל יתר ביחס לפנטזיות שלי על איך הגוף שלי אמור להראות וביחס לז'ורנלים וללחץ החברתי כמובן…} אני יכולה לבחור בזה ולדעת שאולי בעוד חודש יתאים לי משהו אחר ואז הבחירה תשתנה והגוף שלי באופן טבעי ירד למשקל שמתאים לי מכל הבחינות להיות בו. יש דוגמאות רבות לרווח משני במשקל. למשל: קרקוע – כובד הגוף כמשקולת מקרקעת ל"מעופפים". אנשים שיש להם תחושה של איבוד שליטה, אם יהיו קלים מדי פחד להיות גם קל דעת ולאבד אחיזה בקרקע ואז באופן לא מודע אני מקרקע את עצמי לאדמה באמצעות המשקל הפיסי. הגנה מאינטימיות – אני יוצרת חומת מגן, אפשר להתקרב אלי עד גבול מסוים מאוד. הגנה מסקס – אני יוצרת חומה, מרחיקה גברים או נשים (כמובן שאם יש לי אמונה שגברים נמשכים לנשים גדולות הרווח המשני הזה לא יהיה תקף) החיים כשיחה ממתינה – כשאני ארד X ק"ג במשקל אז אני אעשה את כל הדברים שאני חולמת לעשות, אז יהיה לי את החבר הנכון, הבגדים הנכונים, החיים הנכונים וכו', בינתיים זה לא החיים האמיתיים זו רק חזרה גנרלית. החיים האמיתיים יתחילו כשארד במשקל…. מקום בינוני בטוח – בדומה לרווח המשני הקודם אך מעודן יותר. אני עושה דברים, אבל עד גבול מסוים אני לא מעיזה לקחת סיכון. כשארזה… אעשה משהו גדול באמת… אני לא מושלמת – באופן מוזר אנחנו מפחדים להיות מוצלחים מדי, טובים מדי זוהרים מדי פן יקנאו בנו, כמו שאנחנו לפעמים מקנאים באחרים. ככל שאנחנו מפרגנים יותר להצלחות ולשפע של אחרים ,אנחנו גם מפרגנים לעצמנו. אבל בעולמנו הדרך בה אנו רגילים "להשתייך" היא דרך בעיות, אתה לא רוצה לאיים על הסביבה בהיותך כוכב זוהר, ואז באופן לא מודע כדי לא ליצור קנאה וצרות עין , ומחמת "עין הרע" ,כל האמונות המגבילות עליהם גדלנו- אנחנו יוצרים את עצמנו פחות מושלמים- ובאופן שיראה לכולם כמו תעודת זהות: הנה אני שמנה-אני לא מושלמת! הייתה אצלי אישה בסדנה שהייתה מוצלחת ביותר, והודתה שהיא אכן הצליחה להפליא בכל תחום שרצתה: קרירה, משפחה, חברים, יעוד, הגשמה, הכל! היא הבינה שהרווח המשני שלה הוא שיראו שהיא לא מושלמת. ישנן דוגמאות רבות לרווחים משניים ולפעמים זה משתנה מתקופה לתקופה בחיים. באופן אישי, אני עצמי נעה בכמה ק"ג יותר או פחות בתקופות שונות ויכולתי לזהות רווחים משניים שונים: למשל כשאימי ז"ל נפטרה לפני 5 שנים העליתי במשקל והרגשתי שאני כמו עוטפת עצמי בחיבוק דוב בקצת משקל.. באותה תקופה לא נאבקתי בזה – בחרתי בזה. השחרור הגדול ביותר הוא להגיד את האמת. הודיתי שבאופן רגשי טוב לי עם ההגנה הזאת. אולי באופן אחר אני פחות גאה לצעוד מהמלתחות לבריכה בביקיני , אבל ברגע שזיהיתי שאני כרגע בחרתי להיות מלאה יותר, קיבלתי את זה, וידעתי שברגע אחר לכשיתאים לי לחזור לגזרה קלה יותר, ספורטיבית יותר, זה יקרה באופן טבעי! החכמה היא לקבל את הבחירה הלא מודעת שנעשתה או לשנות אותה, ברגע שאנחנו מזהים שזו בחירה טובה עבורנו כרגע ומחבקים את זה במקום להלחם. בעצם המלחמה מייצגת שתי דמויות : אחת שרוצה להיות 'חתיכה' כמו "שצריך" ושניה שרוצה להיות עטופה ומוגנת ואי אפשר לרצות את שתיהן. כרגע, אני מזהה שהצורך הרגשי הוא הכי חשוב והולכת עם זה באמון מלא, וכשזה יסופק, כשהתהליך יסתיים באופן טבעי, ארצה להיות קלילה יותר, יהיה לי נעים להיות קלילה יותר, ואז אבחר בזה בקלילות! ברגע שאנחנו מזהים את האמת, ומחבקים את כל החלקים שבתוכנו, אנחנו בשלום ואפשר לעשות אינטגרציה של כל החלקים ולהגיע לבחירה אמיתית. כשאוכל לשחרר את ההגנה הזאת בקלות ורצוני להיות קלילה יותר יהיה נוכח , קל יהיה לי לבחור לאכול את המזונות שיוצרים אצלי תחושה של קלילות ולסיים את הסעודה בנקודת שובע שעדיין מאפשרת קלילות, ללא שום דיאטה, וללא ספירת קלוריות או שום עינוי אחר, רק המודעות לגופי האהוב ולאוכל! הברכה על האוכל והזיהוי שהוא אנרגיית חיים לגופנו, מאפשרים אכילה מודעת אכילה מקודשת , אכילה שהעונג ממנה הופך לחויה רוחנית של אחדות עם האחד. לפניכם הצעה לטקס קצר שתוכלו להתחיל לערוך בכל ארוחה: ברכת המזון (החדשה) שבו בנחת, כאשר המזון מונח לפניכם, עצמו עינכם לרגע, היכנסו למצב רגוע ונשמו נשימה עמוקה. "אני מודה ליקום על המזון הזה, ולכל היצורים שעזרו לספק אותו, כולל הצמחים, החיות והאנשים שגידלו אותו והכינו אותו בעבורי" פיקחו עינכם, הביטו במזון: התבוננו במראהו, שימו לב לריחו: היו מודעים לטעמו ותהנו ממנו. בשעת האכילה אמרו לעצמכם: "מזון זה משתנה והופך לאנרגית חיים שאני יכולה להשתמש בה, גופי משתמש בכל מה שהוא זקוק לו ומסלק בקלות את כל מה שאינו צריך, אני נעשית בריאה ויפה יותר הודות לאכילת המזון" נסו לחשוב- "עד כמה אני מעונינת להיות שבעה בתום הארוחה ? נסו לדרג בסולם שובע את תשובתכם. אכלו לאט, כל ביס וביס, לאחר שתסיימו, קחו לעצמכם רגע אחד או שניים להנות מהחום הנעים הנובע מבטנכם השבעה. טקס זה יש לבצע לפחות פעם ביום, בלי שום קשר לגודל הארוחה או סוג המזון. נסו להתחבר למזונכם לעיתים קרובות, על מנת ליצור לעצמכם יותר יופי ובריאות בתאבון!
