מאז ומתמיד אהבתי פרחים, הוקסמתי מיופים וחשתי כי ברגע של התבוננות בפרח בפריחתו אני יכולה להתחבר להוויה שלי ולהוויה של כל היש. להתעורר דרך היופי ליפעת הבריאה להוד ולקדושת החיים. רוצה לצטט קטע מספרו של אקהרט טולה-"ארץ חדשה" ישוע מבקש מאתנו להתבונן בפרחים וללמוד מהם איך לחיות
_ מספרים שבודהה נשא פעם "דרשה אילמת" שבמהלכה לקח פרח והביט בו. כעבור זמן-מה החל אחד הנוכחים, נזיר בשם מאהאקאסיפה, לחייך.
הוא היה היחיד שהבין את הדרשה. על פי האגדה, אותו חיוך(כלומר, ההבנה) הועבר ממורה לתלמיד דרך 28 מאסטרים, והפך להיות מקור הזן. גלוי של יופי בפרח יכול לעורר את בני האדם, ולו לרגע קט. ליופי שהוא חלק חיוני של הוויתם הפנימית ביותר, של טבעם האמיתי. ההכרה הראשונה ביופי הייתה אחד הארועים המשמעותיים ביותר בהתפתחות המודעות האנושית. השמחה והאהבה קשורות באופן מהותי להכרה זו. אף כי איננו מודעים לכך לגמרי, הפרחים מהווים מבחינתנו ביטוי צורני של מה שגבוהה ביותר, מקודש ביותר-וחסר צורה בתוכנו. הפרחים-שהם ארעיים, אתרייים ועדינים יותר מהצמחים שמהם צצו-יהפכו למעין שליחים מממלכה אחרת, בדומה לגשר בין עולם הצורות הפיזי ובין כל אשר חסר צורה, הם לא רק הפיצו ריח עדין שעינג את בני האדם, הם גם הביאו את ניחוחם מממלכת הרוח. במובן רחב מהרגיל נוכל לראות בפרחים את "ההארה" של הצמחים.
